זמן עדכון:
19/12/2006 10:54
אתמול הייתי במפגש של מספר אנשים שחלקם הגדול לא מכירים אותי.במהלך המפגש היה סבב הכרויות קצר בו סיפרתי בין השאר על הספר שלי
כבר כאשר אמרתי שהוא מתרחש בישראל בשנת 2054, מבלי לשמוע על תוכנו של הספר אמר מישהו מיד שאני אופטימי מדי.
חבל שאנשים עד כדי כך פסימיים ולא מאמינים שמדינת ישראל תמשיך להתקיים עוד חמישים שנה ויותר.
אחרי הכל גם כשקמה המדינה לא האמינו שהיא תשרוד והנה המדינה קיימת כבר למעלה מחמישים שנה.
נכון אני אופטימי, הספר אחרי הכל מספר על מצב בו אין מלחמות ואין טרור אבל זו לא סתם אופטימיות חסרת תקנה.
הכל מבוסס על מחקרים מדעיים.
האפשרות להבאת שלום בר קיימה קיימת כבר היום אבל לצערי הרב לא מיושמת. על האפשרות הזו וכיצד זה עובד כתבתי בספר בפרק האחרון.
אני מעדיף לא לספר כאן יותר מדי כדי לא לגלות את סופו של הספר. אבל מה שחשוב לציין, זה לא דמיון שלי או אופטימיות חסרת תקנה.
בכלל בכל הספר הזה ובספרים האחרים שלי (שעדיין לא יצאו לצערי) שמתי לי למטרה לכתוב את העלילה מבלי דברים קשים ורעים ועדיין לשמור על עלילה מותחת. בספר "נולדו חופשיים" הצלחתי לעשות זאת טוב מאד. אני מאמין שגם בשאר הספרים אצליח לשמור על הקו הזה.
לדוגמא, בכל הספרים שלי, מוות אמנם קיים אבל תמיד מתואר כמשהו רחוק גיאוגרפית או רחוק בשנים, גם מחלות קיימות, אבל גם הן לא מתוארות כדבר קרוב אלינו.
הוספת תגובה